מה נשאר? מה הזדכך ומה צמח בתוכי? אלה שאלות חובה לכל מחפש ותלמיד בדרך הרוחנית.
לאחר שנים של תרגול, מדיטציה, קריאת ספרים, מפגשים עם הגורו שלי ומורים נוספים, תקופות שהות קבועות ותכופות באשראם בצרפת, ביקורים במרכזים רוחניים נוספים, מה נהיה?
מקום פנימי ההולך ומתרחב, ההולך ומתייצב, ההולך ומאיר החוצה. זהו מקום עדין ושקט, עד מאד. אינטימי. יחד עם זאת הוא איתן וחזק, נותן את אותותיו בכל תחומי החיים, מנהל אותי. מכוון אותי. וזה טוב.
אין לזה קשר עם מה שקורה או אינו קורה ביני לבין העולם: עבודה, אנשים, אירועים, יחסים וכו. ויחד עם זאת יש לזה קשר עם הכל. הייתי אומרת שזהו מקום של אהבה. הוא משנה את כל מערכת היחסים הקיימת ביני לבין העולם.
חוכמה זו היא אינסופית. יש בה הכל, וכל זה הוא אהבה. כל מילה נוספת מיותרת.
בתחילת הדרך, כל כך רציתי להיות חופשיה, משוחררת, וגם לדעת כמה שיותר על עצמי ועל העולם הרוחני. כיום, עם התפכחות מאשליות ובגרות פנימית, מוצאת את עצמי במרחב של אהבה המזין וממלא אותי, יודעת פחות ופחות, ומבינה שללא אהבה זו אין כלום, כולל אותי.
"המנוע" שמפעיל אותי באמת איננו אני, אלא האהבה האינסופית הזו, ואני תלויה בחסדיה, מופעלת על-ידה.
קיבלתי כל כך הרבה ב10 השנים האחרונות, מאז תחילת דרכי עם ארנו! קיבלתי כל כך הרבה מאז לידתי, גם מהארועים ה"קשים" כל כך שעצבו אותי ודחפו אותי לחפש משמעות לחיי.
כל זה היה כדי לחבר אותי לאהבה הזו שמאירה בתוכי. כדי להרגיש ולדעת מהו טעם החיים, שהוא אהבה אינסופית הנמצאת בכל. גם בדברים הקשים והכואבים ביותר.
הכרת התודה שאני מרגישה מביאה אותי להבין שעלי להעביר את זה הלאה, חובתי לעשות זאת, זה אינו יכול להיות אחרת.
אינני יודעת עדיין מה ואיך, אני רק יודעת שעלי להמשיך להעביר את תורתו של מורי האהוב ארנו דזארדן, שבזכותו ובחסדו אני מחוברת לאהבה.
ארנו תמיד אמר שזהו עניין של אהבה, של לפתוח את הלב. ששום מצב תודעה גבוה זה או אחר לא יביא לשחרור, לשלווה הפנימית, לגילוי הטבע האמיתי שלנו.
אני משתוקקת להיות ראויה למורשת הרוחנית שלו, שהיא אהבה ללא תנאי, שהיא "ואהבת לרעך כמוך".
לאחר שנים של תרגול, מדיטציה, קריאת ספרים, מפגשים עם הגורו שלי ומורים נוספים, תקופות שהות קבועות ותכופות באשראם בצרפת, ביקורים במרכזים רוחניים נוספים, מה נהיה?
מקום פנימי ההולך ומתרחב, ההולך ומתייצב, ההולך ומאיר החוצה. זהו מקום עדין ושקט, עד מאד. אינטימי. יחד עם זאת הוא איתן וחזק, נותן את אותותיו בכל תחומי החיים, מנהל אותי. מכוון אותי. וזה טוב.
אין לזה קשר עם מה שקורה או אינו קורה ביני לבין העולם: עבודה, אנשים, אירועים, יחסים וכו. ויחד עם זאת יש לזה קשר עם הכל. הייתי אומרת שזהו מקום של אהבה. הוא משנה את כל מערכת היחסים הקיימת ביני לבין העולם.
חוכמה זו היא אינסופית. יש בה הכל, וכל זה הוא אהבה. כל מילה נוספת מיותרת.
בתחילת הדרך, כל כך רציתי להיות חופשיה, משוחררת, וגם לדעת כמה שיותר על עצמי ועל העולם הרוחני. כיום, עם התפכחות מאשליות ובגרות פנימית, מוצאת את עצמי במרחב של אהבה המזין וממלא אותי, יודעת פחות ופחות, ומבינה שללא אהבה זו אין כלום, כולל אותי.
"המנוע" שמפעיל אותי באמת איננו אני, אלא האהבה האינסופית הזו, ואני תלויה בחסדיה, מופעלת על-ידה.
קיבלתי כל כך הרבה ב10 השנים האחרונות, מאז תחילת דרכי עם ארנו! קיבלתי כל כך הרבה מאז לידתי, גם מהארועים ה"קשים" כל כך שעצבו אותי ודחפו אותי לחפש משמעות לחיי.
כל זה היה כדי לחבר אותי לאהבה הזו שמאירה בתוכי. כדי להרגיש ולדעת מהו טעם החיים, שהוא אהבה אינסופית הנמצאת בכל. גם בדברים הקשים והכואבים ביותר.
הכרת התודה שאני מרגישה מביאה אותי להבין שעלי להעביר את זה הלאה, חובתי לעשות זאת, זה אינו יכול להיות אחרת.
אינני יודעת עדיין מה ואיך, אני רק יודעת שעלי להמשיך להעביר את תורתו של מורי האהוב ארנו דזארדן, שבזכותו ובחסדו אני מחוברת לאהבה.
ארנו תמיד אמר שזהו עניין של אהבה, של לפתוח את הלב. ששום מצב תודעה גבוה זה או אחר לא יביא לשחרור, לשלווה הפנימית, לגילוי הטבע האמיתי שלנו.
אני משתוקקת להיות ראויה למורשת הרוחנית שלו, שהיא אהבה ללא תנאי, שהיא "ואהבת לרעך כמוך".
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה