נסעתי להודו ל16 יום, בדיוק בערב ראש השנה האחרון. זו פעם ראשונה שאני נוסעת בחג כזה, ועוד בלי בעלי, שהיה מבסוט להיות משוחרר בחגים ממחוייבויות לארוחות עם הילדים והמשפחה. כך הוא גם נהנה משקט ומהזכות להיות מוזמן אצל אחרים.
אז נסעתי לי ובכיף, שלמה עם עצמי.
זו הייתה נסיעתי השלישית להודו. שתי הנסיעות הקודמות היו נקודות מפנה בדרך הרוחנית שלי, וכך הרגשתי לגבי נסיעה זו.
לא ידעתי למה לצפות, אך הרגשתי היטב את חשיבותה של נסיעה זו עבורי, משהו שהייתי חייבת לעשות, שבעצם חוייבתי לעשות.
נסיעה זו כאילו התארגנה מעצמה, מעל ראשי, באופן פתאומי ובלתי צפוי. זה קרה בערך באותו זמן בו "החלטתי", גם בפתאומיות, שאני נוסעת להשתתף בחגיגת יום הולדתו ה86 של ארנו, הגורו שלי. ואלה "החלטות" שאני לא נוהגת לעשות כל כך מהר, גם בגלל ההוצאה הכספית הגבוהה, וגם בגלל העדרי מעבודה. העזתי להקשיב ללב, למורה הפנימי שאמר לי מבפנים "סעי, זה חשוב". קיבלתי את הסכמתו המלאה של בעלי היקר והכל כך מבין ומעודד אותי בדרך שלי, והוצאתי כסף מחסכונות. בשביל זה, כן!
ארגון המסע נעשה דרך אחד המורים של ארנו בהוטביל, שהוא גם המלווה האישי שלי מזה 3 שנים. מורה זה בשם אלן, יחד עם אשתו קורין, יזמו וארגנו את הנסיעה. יחד איתם נרשמו כ10 תלמידים של ארנו, אני ביניהם.
מטרת המסע: ללכת בעקבות אותו המסלול הרוחני שארנו עשה בעבר הרחוק, כשנהג לנסוע להודו לעתים קרובות, בהיותו איש טלוויזיה, מחפש ותלמיד רוחני.
הייתי אמורה לטוס לדלהי, ושם לפגוש את הסנגה (קבוצה רוחנית) הצרפתית שהגיעה מצרפת ומבלגיה. ומדלהי לתחיל את המסע.
מותו הפתאומי של ארנו, הגורו שלנו, ב20 לאוגוסט, רק הדגיש והעצים את תחושת הנכונות, אפילו הדחיפות של נסיעה זו. כולנו הרגשנו שאנחנו מכבדים את זכרו של ארנו ומתחברים אליו באהבה, הודייה וכבוד הראויים לו. ושגם הוא מלווה אותנו בחסדו, ברכותו ונוכחותו הרוחנית, וכך מאפשר לכל אחד מאיתנו לקבל ממנו מה שהוא אמור לקבל.
המסע היה מופלא.
את השבוע הראשון ביקרנו בדלהי, הרידוואר Haridwar ורישיקש, ואת השני בילינו כולו באשרם של שנדרה סוואמי.
היו רבדים רבים של חוויות ומציאות במשך 16 ימים אלו. השמחה בלהיות כל הקבוצה יחד, סביב אהבתו של ארנו וזכרו.
הצבעים, הריחות והאוכל הנפלא של הודו. העוני הנורא, הלכלוך, הרעש, הצפיפות והחום, לצד היופי, טוב הלב, העדינות ומבטם שובה הלב של ההודים. הנופים המדהימים. ומעל לכל, האווירה הדתית רוחנית ששוררת שם. טכסים בכל מקום, במקדשים ובטבע, לאורך נהר הגנגס. אווירת הסובלנות והקבלה הכל כך אופיינית לדת ההינדית. הרבה דבקות, אמונה מוחלטת במציאות הרוחנית, האלוהית.
ביקרנו באשרמים שונים והתמסרנו לאנרגיה החזקה שזרמה, ללא הרף.
עד שהגענו לאשרם של שנדרה סוואמי, היינו כבר "מבושלים" לגמרי, היינו שמחים להניח את עצמנו לשבוע במקום הקדוש הזה. להתמסר ל4 שעות מדיטציה כל יום, ולקצב המיוחד של המקום, בו החיים מסתובבים סביב ציר המדיטציות והמפגשים עם הגורו, שנדרה סוואמי.
נחרטו בזכרוני 2 מפגשים שנערכו לפני שהגענו לSadhana Kendra Ashram.
שניהם היו עם 2 תלמידים של שני מורים שונים, כשאחד מהם הוא שנדרה סוואמי.
מה שבלט היה רמתם האנושית של תלמידים אלה. שני גברים שונים מאד, המחוייבים לדרך רוחנית שונה מאד אחת מהשניה, אחד הודי ותלמידו של מורה ממוצא יהודי צרפתי, והשני בלגי, תלמידו של מורה הודי. שניהם בלטו באיכות אנושית גבוהה מאד, בעלי יכולת נתינה, אהבה וקבלה שהביאה אותי לדמעות.
מורגש היה מייד שהם היו נקיים מבפנים, פנויים לגמרי לתת לזולת מעצמם, ממקום טהור, נקי וריק. שניהם היו תלמידים ותיקים, למעלה מ20 שנה, אשר שירתו את המורה והדרך באופן מלא ומתמסר. התוצאה נראתה לעין והורגשה בלב, אצל כולנו. היה מרשים לראות את החוכמה, הבהירות ויכולת האבחנה שלהם, לצד פשטות וענווה מרגשים ביותר. הרגשנו הכי אהובים בעולם, הכי חשובים. לא היה אגו, היה רק לב ענק, חשוף ופתוח, שמח ונקי וטהור כמו אצל ילדים קטנים.
מפגש עם תלמידים כאלה היה מלא השראה, נשאר בשבילי דוגמא שיש לאן לשאוף. היו מורים נהדרים דרך היותם תלמידים כה גדולים! זה דורש המון עבודה של להסיר את כל הקליפות, כל הכיסויים, כל האשליות והיומרות, ובעיקר להיפטר מהאנוכיות הנוראה והקטנונית של האני הנפרד, האגו. להיות מוכנה לחזור ולהיות כמו ילדה קטנה, אך חכמה. בהקשר זה, איני יכולה שלא לחשוב על כל ה"מורים" למיניהם שלא מגיעים לקרסוליים של תלמידים אלה, במידותיהם ובגדולתם. כדי ללמד דרך רוחנית, יש קודם כל להגיע לרמה של תלמיד אמיתי, שוויתר על עצמו כדי לשרת את המורה והדרך. וזאת תוצאה של עבודה רבת שנים.
שנדרה סוואמי: בן 82, בעל הופעה מרשימה ביותר. גבוה ותמיר, בשמלתו הכתומה המייצגת את לבוש הנזירים בהודו. שיער לבן ארוך, זקן לבן ארוך. צבעי הכתום של הבגד ולובן השיער מבליטים את צבע עורו השזוף, והתוצאה הינה יופי מהמם, הופעה מלכותית. מתווספת לכך העובדה שצדיק זה אינו מדבר, הוא נמצא בשתיקה מזה למעלה מ20 שנה. יחד עם זה הוא מלא חיות, והוא מדבר דרך צחוקו המתגלגל, תנועותיו והבעותיו, ובעיקר נוכחותו, שהיא כולה אהבה טהורה ונקיה.
שנדרה סוואמי הינו מורה רוחני המלמד את הדרך הדתית של הבהקטי, הדבקות והתמסרות לרצון הבורא. מגיל קטן מאד היה מחובר למורה שלא בגוף, וקיבל ממנו הדרכה. תקשר עם עולמות נסתרים, היה בעל יכולות תקשור גבוהות ועמוקות, ומהר מאד התמסר לעבודה רוחנית ולהתבודדות, בחיפוש אחרי התמזגות עם הבורא. חי שנים רבות במערות בהרי ההימלאיה, במדיטציה ובהתכנסות פנימית. סיפור חייו המרתק דומה לסיפורי היוגים המופלאים של הודו, מלאי מסתורין, ניסים ונפלאות.
בגיל 30 ומשהו, הגיע למצב פנימי של אחדות עם הבורא, כלומר להארה והגשמה עצמית.
מלמד לפי טכניקות מסורתיות עתיקות ומדויקות של חיבור פנימי, דרך מדיטציה, תפילה, שתיקה, נשימות, אכילה נכונה, ודרך חיים של ערכים אנושיים ורוחניים ללא פשרות. מעניין לציין שלצדיק זה תלמידים מערביים רבים. הוא בעצמו בעל תואר ראשון בכימיה, בעל שליטה מלאה בשפה האנגלית, עונה לשאלות ותשובות בכתב.
הגענו אליו דרך ארנו, שהכיר אותו, אירח אותו בהוטביל והתארח אצלו בהודו.
לשנדרה סוואמי נוכחות רוחנית חזקה מאד, משהו שמרגישים מייד. משהו עדין מאד, אך חזק וחודר. אדם מלא שמחה, חופשי, שובב ומשוחחר כמו ילד קטן, המלמד בעיקר דרך נוכחותו והוויתו במפגשים היומיומיים איתו. הפשטות והאהבה הם מה שמועבר ממנו לאחרים. מצבם של התלמידים שלו אף הוא מרשים: רובם שמחים, מלאי אהבה, נתינה והתמסרות. בכלל היה הרבה צחוק בSadhana Kendra Ashram...
קיבלתי המון ממנו, זאת אני מרגישה ומבינה בדיעבד. השפעתו מורגשת בטווח הארוך. כך הרגשתי איתו בפעם הקודמת בה ביקרתי אצלו, לפני 8 שנים.
אז נסעתי לי ובכיף, שלמה עם עצמי.
זו הייתה נסיעתי השלישית להודו. שתי הנסיעות הקודמות היו נקודות מפנה בדרך הרוחנית שלי, וכך הרגשתי לגבי נסיעה זו.
לא ידעתי למה לצפות, אך הרגשתי היטב את חשיבותה של נסיעה זו עבורי, משהו שהייתי חייבת לעשות, שבעצם חוייבתי לעשות.
נסיעה זו כאילו התארגנה מעצמה, מעל ראשי, באופן פתאומי ובלתי צפוי. זה קרה בערך באותו זמן בו "החלטתי", גם בפתאומיות, שאני נוסעת להשתתף בחגיגת יום הולדתו ה86 של ארנו, הגורו שלי. ואלה "החלטות" שאני לא נוהגת לעשות כל כך מהר, גם בגלל ההוצאה הכספית הגבוהה, וגם בגלל העדרי מעבודה. העזתי להקשיב ללב, למורה הפנימי שאמר לי מבפנים "סעי, זה חשוב". קיבלתי את הסכמתו המלאה של בעלי היקר והכל כך מבין ומעודד אותי בדרך שלי, והוצאתי כסף מחסכונות. בשביל זה, כן!
ארגון המסע נעשה דרך אחד המורים של ארנו בהוטביל, שהוא גם המלווה האישי שלי מזה 3 שנים. מורה זה בשם אלן, יחד עם אשתו קורין, יזמו וארגנו את הנסיעה. יחד איתם נרשמו כ10 תלמידים של ארנו, אני ביניהם.
מטרת המסע: ללכת בעקבות אותו המסלול הרוחני שארנו עשה בעבר הרחוק, כשנהג לנסוע להודו לעתים קרובות, בהיותו איש טלוויזיה, מחפש ותלמיד רוחני.
הייתי אמורה לטוס לדלהי, ושם לפגוש את הסנגה (קבוצה רוחנית) הצרפתית שהגיעה מצרפת ומבלגיה. ומדלהי לתחיל את המסע.
מותו הפתאומי של ארנו, הגורו שלנו, ב20 לאוגוסט, רק הדגיש והעצים את תחושת הנכונות, אפילו הדחיפות של נסיעה זו. כולנו הרגשנו שאנחנו מכבדים את זכרו של ארנו ומתחברים אליו באהבה, הודייה וכבוד הראויים לו. ושגם הוא מלווה אותנו בחסדו, ברכותו ונוכחותו הרוחנית, וכך מאפשר לכל אחד מאיתנו לקבל ממנו מה שהוא אמור לקבל.
המסע היה מופלא.
את השבוע הראשון ביקרנו בדלהי, הרידוואר Haridwar ורישיקש, ואת השני בילינו כולו באשרם של שנדרה סוואמי.
היו רבדים רבים של חוויות ומציאות במשך 16 ימים אלו. השמחה בלהיות כל הקבוצה יחד, סביב אהבתו של ארנו וזכרו.
הצבעים, הריחות והאוכל הנפלא של הודו. העוני הנורא, הלכלוך, הרעש, הצפיפות והחום, לצד היופי, טוב הלב, העדינות ומבטם שובה הלב של ההודים. הנופים המדהימים. ומעל לכל, האווירה הדתית רוחנית ששוררת שם. טכסים בכל מקום, במקדשים ובטבע, לאורך נהר הגנגס. אווירת הסובלנות והקבלה הכל כך אופיינית לדת ההינדית. הרבה דבקות, אמונה מוחלטת במציאות הרוחנית, האלוהית.
ביקרנו באשרמים שונים והתמסרנו לאנרגיה החזקה שזרמה, ללא הרף.
עד שהגענו לאשרם של שנדרה סוואמי, היינו כבר "מבושלים" לגמרי, היינו שמחים להניח את עצמנו לשבוע במקום הקדוש הזה. להתמסר ל4 שעות מדיטציה כל יום, ולקצב המיוחד של המקום, בו החיים מסתובבים סביב ציר המדיטציות והמפגשים עם הגורו, שנדרה סוואמי.
נחרטו בזכרוני 2 מפגשים שנערכו לפני שהגענו לSadhana Kendra Ashram.
שניהם היו עם 2 תלמידים של שני מורים שונים, כשאחד מהם הוא שנדרה סוואמי.
מה שבלט היה רמתם האנושית של תלמידים אלה. שני גברים שונים מאד, המחוייבים לדרך רוחנית שונה מאד אחת מהשניה, אחד הודי ותלמידו של מורה ממוצא יהודי צרפתי, והשני בלגי, תלמידו של מורה הודי. שניהם בלטו באיכות אנושית גבוהה מאד, בעלי יכולת נתינה, אהבה וקבלה שהביאה אותי לדמעות.
מורגש היה מייד שהם היו נקיים מבפנים, פנויים לגמרי לתת לזולת מעצמם, ממקום טהור, נקי וריק. שניהם היו תלמידים ותיקים, למעלה מ20 שנה, אשר שירתו את המורה והדרך באופן מלא ומתמסר. התוצאה נראתה לעין והורגשה בלב, אצל כולנו. היה מרשים לראות את החוכמה, הבהירות ויכולת האבחנה שלהם, לצד פשטות וענווה מרגשים ביותר. הרגשנו הכי אהובים בעולם, הכי חשובים. לא היה אגו, היה רק לב ענק, חשוף ופתוח, שמח ונקי וטהור כמו אצל ילדים קטנים.
מפגש עם תלמידים כאלה היה מלא השראה, נשאר בשבילי דוגמא שיש לאן לשאוף. היו מורים נהדרים דרך היותם תלמידים כה גדולים! זה דורש המון עבודה של להסיר את כל הקליפות, כל הכיסויים, כל האשליות והיומרות, ובעיקר להיפטר מהאנוכיות הנוראה והקטנונית של האני הנפרד, האגו. להיות מוכנה לחזור ולהיות כמו ילדה קטנה, אך חכמה. בהקשר זה, איני יכולה שלא לחשוב על כל ה"מורים" למיניהם שלא מגיעים לקרסוליים של תלמידים אלה, במידותיהם ובגדולתם. כדי ללמד דרך רוחנית, יש קודם כל להגיע לרמה של תלמיד אמיתי, שוויתר על עצמו כדי לשרת את המורה והדרך. וזאת תוצאה של עבודה רבת שנים.
שנדרה סוואמי: בן 82, בעל הופעה מרשימה ביותר. גבוה ותמיר, בשמלתו הכתומה המייצגת את לבוש הנזירים בהודו. שיער לבן ארוך, זקן לבן ארוך. צבעי הכתום של הבגד ולובן השיער מבליטים את צבע עורו השזוף, והתוצאה הינה יופי מהמם, הופעה מלכותית. מתווספת לכך העובדה שצדיק זה אינו מדבר, הוא נמצא בשתיקה מזה למעלה מ20 שנה. יחד עם זה הוא מלא חיות, והוא מדבר דרך צחוקו המתגלגל, תנועותיו והבעותיו, ובעיקר נוכחותו, שהיא כולה אהבה טהורה ונקיה.
שנדרה סוואמי הינו מורה רוחני המלמד את הדרך הדתית של הבהקטי, הדבקות והתמסרות לרצון הבורא. מגיל קטן מאד היה מחובר למורה שלא בגוף, וקיבל ממנו הדרכה. תקשר עם עולמות נסתרים, היה בעל יכולות תקשור גבוהות ועמוקות, ומהר מאד התמסר לעבודה רוחנית ולהתבודדות, בחיפוש אחרי התמזגות עם הבורא. חי שנים רבות במערות בהרי ההימלאיה, במדיטציה ובהתכנסות פנימית. סיפור חייו המרתק דומה לסיפורי היוגים המופלאים של הודו, מלאי מסתורין, ניסים ונפלאות.
בגיל 30 ומשהו, הגיע למצב פנימי של אחדות עם הבורא, כלומר להארה והגשמה עצמית.
מלמד לפי טכניקות מסורתיות עתיקות ומדויקות של חיבור פנימי, דרך מדיטציה, תפילה, שתיקה, נשימות, אכילה נכונה, ודרך חיים של ערכים אנושיים ורוחניים ללא פשרות. מעניין לציין שלצדיק זה תלמידים מערביים רבים. הוא בעצמו בעל תואר ראשון בכימיה, בעל שליטה מלאה בשפה האנגלית, עונה לשאלות ותשובות בכתב.
הגענו אליו דרך ארנו, שהכיר אותו, אירח אותו בהוטביל והתארח אצלו בהודו.
לשנדרה סוואמי נוכחות רוחנית חזקה מאד, משהו שמרגישים מייד. משהו עדין מאד, אך חזק וחודר. אדם מלא שמחה, חופשי, שובב ומשוחחר כמו ילד קטן, המלמד בעיקר דרך נוכחותו והוויתו במפגשים היומיומיים איתו. הפשטות והאהבה הם מה שמועבר ממנו לאחרים. מצבם של התלמידים שלו אף הוא מרשים: רובם שמחים, מלאי אהבה, נתינה והתמסרות. בכלל היה הרבה צחוק בSadhana Kendra Ashram...
קיבלתי המון ממנו, זאת אני מרגישה ומבינה בדיעבד. השפעתו מורגשת בטווח הארוך. כך הרגשתי איתו בפעם הקודמת בה ביקרתי אצלו, לפני 8 שנים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה