נגמרו לי המילים...מן תחושה עמוקה של די, אין מה להגיד, שתיקה שווה זהב, בלאו הכי השקט הוא המקור והבסיס של הכל. ובכל זאת, ערב יום כיפור, הרהורים...
על כך שאני מרגישה חסרת חשיבות, קטנה ומוגבלת. חס וחלילה לא ממקום מכווץ, אומלל ומסכן, אלא ממקום בו יש סוג של השתאות, התפעלות על כך שללא כוחו של הבורא, או של החוכמה האינסופית הזאת השוכנת בכל, אין לי ממשות של עצמי, אני כלי דרכו ובאמצעותו חוכמה זו פועלת...זו היא תחושה מוזרה במקצת, יש בה גם מן עצב וקצת חוסר אונים, ויחד עם זאת יש משהו משחחר בהכרה הזו. משחחר ומאפשר לנוח.
שום דבר לא קורה בזכותי או בגללי, את זאת אני רואה, מרגישה ומבינה יותר ויותר...
הכל תלוי בי, ושום דבר אינו תלוי בי. דבר והיפוכו. תלוי בי האופן בו אני מתייחסת לכך ששום דבר אינו תלוי בי, זהו העניין.
אני רואה את כל הדברים שאין באפשרותי לשנות או להשפיע עליהם, כמו אנשים אחרים, מצבים שונים, כולל מצבים פנימיים שלי שהם פועל יוצא של החוכמה הזו, רגעי חסד ויצירה, רגעי חושך ועצב, רגעי היתקעות ודריכה במקום...
כשנחה עלי הרוח, אני יכולה להיות במיטבי, וכשלא, אז לא, אפילו להיפך. אני נוכחת לגלות שהיכולות שלי, היצירתיות והמיומנויות שלי תלויות אף הן בחוכמה האינסופית הזאת שהיא המקור של הכל. ללא הבורא, אני כמו בובה ללא חיים משל עצמה.
את זאת אני מרגישה ברגעים בהם הראש והלב שלי מתבלבלים. כל מה שאני יודעת או חושבת על עצמי נמחק ברגעים כאלה כהרף עין.
פעם נהגתי להאשים עצמי על כך, לפקפק בעצמי, לבקר ולשפוט את עצמי.
היום, אני יודעת שלמרות כל מה שאני יודעת, אני למעשה לא באמת יודעת, ארחיק ואומר שלא יודעת כלום.
וזה משחחר!
מלהיות מושלמת, חכמה, מוצלחת, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים ותוויות, המגדירים ויוצרים זהויות ללא הרף, ומחזקים את האשליה של להיות משהו או מישהו.
זה משחחר מלנסות כל הזמן להאחז בזהות זו או אחרת!
איזו הקלה!
על כך שאני מרגישה חסרת חשיבות, קטנה ומוגבלת. חס וחלילה לא ממקום מכווץ, אומלל ומסכן, אלא ממקום בו יש סוג של השתאות, התפעלות על כך שללא כוחו של הבורא, או של החוכמה האינסופית הזאת השוכנת בכל, אין לי ממשות של עצמי, אני כלי דרכו ובאמצעותו חוכמה זו פועלת...זו היא תחושה מוזרה במקצת, יש בה גם מן עצב וקצת חוסר אונים, ויחד עם זאת יש משהו משחחר בהכרה הזו. משחחר ומאפשר לנוח.
שום דבר לא קורה בזכותי או בגללי, את זאת אני רואה, מרגישה ומבינה יותר ויותר...
הכל תלוי בי, ושום דבר אינו תלוי בי. דבר והיפוכו. תלוי בי האופן בו אני מתייחסת לכך ששום דבר אינו תלוי בי, זהו העניין.
אני רואה את כל הדברים שאין באפשרותי לשנות או להשפיע עליהם, כמו אנשים אחרים, מצבים שונים, כולל מצבים פנימיים שלי שהם פועל יוצא של החוכמה הזו, רגעי חסד ויצירה, רגעי חושך ועצב, רגעי היתקעות ודריכה במקום...
כשנחה עלי הרוח, אני יכולה להיות במיטבי, וכשלא, אז לא, אפילו להיפך. אני נוכחת לגלות שהיכולות שלי, היצירתיות והמיומנויות שלי תלויות אף הן בחוכמה האינסופית הזאת שהיא המקור של הכל. ללא הבורא, אני כמו בובה ללא חיים משל עצמה.
את זאת אני מרגישה ברגעים בהם הראש והלב שלי מתבלבלים. כל מה שאני יודעת או חושבת על עצמי נמחק ברגעים כאלה כהרף עין.
פעם נהגתי להאשים עצמי על כך, לפקפק בעצמי, לבקר ולשפוט את עצמי.
היום, אני יודעת שלמרות כל מה שאני יודעת, אני למעשה לא באמת יודעת, ארחיק ואומר שלא יודעת כלום.
וזה משחחר!
מלהיות מושלמת, חכמה, מוצלחת, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים ותוויות, המגדירים ויוצרים זהויות ללא הרף, ומחזקים את האשליה של להיות משהו או מישהו.
זה משחחר מלנסות כל הזמן להאחז בזהות זו או אחרת!
איזו הקלה!
רשומות
