משחק המחבואים

ככל שאני מרגישה אותך, את גדולתך, אני מודעת יותר ויותר לכך, שאתה משחק איתי במחבואים, ונותן לי להרגיש שאני עושה זאת.
אתה מתגלה בפני, ואתה נעלם מעיניי, ואני נשארת משתאה, מתגעגעת, תוהה מה אתה מכין לי בהמשך הסרט...
אני נרדמת, שוכחת אותך, ואז הגעגוע חוזר, איתו ההיזכרות, איתם הזכרון, ואז, בחסדך, אך ורק בחסדך, נוכחותך חוזרת אלי.
משחק מחבואים זה, משחק אהבה זה, מתרחש לו בכל מני אופנים.

זה יכול להיות דרך אזה משפט ששמעתי ממישהו, מחשבה או רגש שפתאום צצים לי, אירוע חיצוני שמתרחש מולי, אינטראקציה עם מישהו, כאב גופני, יקיצה מחלום, בזמן שטיפת כלים. למעשה, בכל זמן נתון בו התודעה שלי נתקעת או נתפסת על ידי משהו הנחווה כנעים או לא, תשוקה למשהו שאינו קיים, דחף זה או אחר לקחת או לחפש לעצמי משהו, או סתם טחינה מחשבתית חסרת מטרה וטעם.

מצבים אלה מתאפיינים בכך שאני שוכחת אותך לגמרי, אתה נעלם משדה המודעות שלי.
ואז עולה תחושת הריקנות והסתמיות, של הליכה לאיבוד, הייתי אומרת סוג של מוות. אפה הייתי, לאין נעלמתי, הפסקתי להיות.

ובהתאם לחסדך בלבד, אתה חוזר אלי. האמת שרק כשאתה רוצה...
נכון שכיום, אנחנו יותר קשובים אחד לשני, לכן נעשתי יותר מודעת למשחק אהבה זה ביננו.

לפעמים, אני גם מרגישה שאנחנו זוג נאהבים, בתוך הנוכחות שלך, ושאנחנו אחד.
אני אז מרגישה שאני מספקת אותך, משמחת אותך, מבטאה אותך כראוי וכפי בקשתך.
ואתה מחזיר לי פי...לא יכולה לאמוד, מחזיר לי בתחושת מלאות, שלווה ושמחה,בה אני לא זקוקה לשום דבר מלבדך..

מה שאתה רוצה

לא מה שאני רוצה, אלא מה שאתה רוצה.

לא מה שאני מבקשת עבור עצמי, אלא מה שאתה מבקש ממני, עבורי ועבור אחרים.

למעשה, להסכים לקבל את כל מה שיש, מתוך שמחה ורצון לשרת את רצונך.

כי כל מה שיש עבורי, אתה הוא זה שתכנן אותו, בשבילי, כדי לעזור לי להגיע אליך.
מתוך אהבתך האיסופית, מתוך זה שאתה יודע מה נכון וטוב לי, אתה מעמיד אותי בפני שעורים שונים ומשונים, וכך מראה לי את הדרך אליך.
אז מה נשאר לי לעשות?
את רצונך. ללמוד להקשיב לרצונך, הנבדל מרצוני שלי. ללמוד לטפח, להעצים את ההקשבה הפנימית שלי לרצונך לעומת רצוני, להיכנע לו.
רצונך בא מליבי, רצוני בא מהראש ומהפחדים שלי, וגם מהרצון לרכוש ולהשיג לעצמי זהות זו או אחרת.
ללמוד להקשיב בתוכי למה שנכון לעשות, למה להענות לו ולמה לא להענות לו.

זוהי מיומנות ואמנות שנרכשות לאט ובהדרגה, ככל שההתמסרות שבי אליך הולכת ומתעצמת. ככל שהאמון שלי בך הולך וגדל. ככל שאני מוכנה יותר ויותר לתת את עצמי. ככל שאני נוכחת בגדולתך ובהוויתך, שהוויתי היא חלק ממנה.

מה שאתה רוצה, כי אין כלום מלבדך.

פחד אלוהים

משמעותו של משפט זה הינה חדשה לגמרי עבורי. יותר נכון לומר "יראת אלוהים".

בתחילת צעידתי בדרך הרוחנית, במהלך תהליך התמסרות והתחייבות למורה ולדרך, התגלו בתוכי פחדים רבים שלא הייתי מודעת לעוצמתם ולהשפעתם עלי: פחד מהכחדה,ממות אלים, מפרידה, מנטישה, מאסונות, מסבל,ועוד.

כיום, כ8 שנים אחרי, אני מגלה שהפחד האמיתי שלי הוא להיות באמת גדולה ואינסופית.
אני פוגשת את הפחד מהגדלות הזו, הבלתי ניתנת לתיאור, אפשר רק להרגיש אותה.

הגדלות הזו מכילה את הכל, את כל העולמות, את כל התכונות, את כל מה שניתן לדמיין ופי אין סוף יותר מכך, וזה מפחיד!..
זה מפחיד כי זה כל כך ענק שזה מרגיש שאין יכולת להכיל את כל זה, שהוא בכל זאת בתוכי. אז מה לעשות עם כל זה, איך להשתמש בו, איך לנווט בתוכו?

מי שמפחד באמת, זה האני הקטן שלי, האגו, האמונה הקטנה שלי שאני מישהו בפני עצמי, נפרד מכל השאר.

האני הקטן הזה מת מפחד מפני האני הענק והאינסופי הזה. האני הקטן שלי מרגיש מאוים, ובצדק, בעצם קיומו.

העוצמה האדירה הזו מחייבת אני או אגו חזק, יציב, רחב ומובנה, שהתנסה במלאות של החוויה האנושית. אגו שמצד אחד התרחב ומסוגל להכיל יותר ויותר ואיבד מהאנוכיות שלו, ובאותה מידה ובאופן פרדוקסלי איבד מ"נפיחותו" ומוכן להתמזג עם הגדלות האינסופית הזו.

במפגש עם האלוהי שבתוכי, מתעורר הפחד ממנו. צריך המון חוסן וניקיון פנימיים כדי להכיל את עוצמת התדר הזה, האהבה האינסופית, ותחושת האחריות הבלעדית שלי להכל. במקום הזה, יש חופש מוחלט, ללא גבולות, יכולת מוחלטת, ללא גבולות, ידיעה מוחלטת, ללא ידיעה, אין כלום שבתוכו יש הכל, וכל זה נורא מפחיד!

ויחד עם זאת, הערגה למקום הזה, הצמא, הגעגוע לאלוהי שבתוכי הולכים ונעשים יותר ויותר חזקים, וכל פעם שאני פוגשת אותו, משהו בי מתרגל אליו יותר ויותר, הגוף שלי עומד קצת יותר בשוק של התדר הזה.

למעשה, אני פוחדת מהדבר שאותו אני רוצה להרגיש הכי בעולם, ואני מחכה לחסדו, שמחכה לי כל הזמן בסבלנות, בהאהבה, עד שאהיה מוכנה לגמרי, באמת. לאלוהי שבתוכי יש סבלנות ואהבה איסופיים, הוא תמיד איתי ובתוכי, רק עוורוני,קטנותי, הפחד שלי,הרצון שלי להיות עדיין מישהו, מונעים ממני להרגיש אותו.

וכשלרגעים העיוורון מוסר, הוא מראה לי, באופנים שונים ובלתי צפוים, ובחסדו, את נוכחותו הנצחית.

עלי להיות ראויה לך, כדי להיות מוכנה להרגיש את תפארתך וגדולתך הבלתי ניתנת לתיאור.
עלי להתרוקן ולהתקלף מכל כיסויי היומרה והיוהרה שלי, המכסים את הוויתך, את אהבתך ואת טוהרך.
להיות ריקה, ללא איפיון כל שהוא, כדי לקבל אותך ולהתמלא בך.
ויש לך סבלנות, כמה סבלנות, כמה עדנה ואהבה!

הודיה

תודה על ההזדמנות לחוות את החיים, באמצעות גוף זה שהוענק לי, בחסדך.

תודה על כל השעורים שמאפשרים לי לראות, להרגיש את הפלא, מהיקיצה בבוקר ועד להרדמותי בסוף היום.

תודה על האוויר שאתה מאפשר לי לנשום, הריחות, הצלילים, הצבעים, המראות,המזון שאתה מכניס לגופי, העושר האינסופי הזה.

תודה על האהבה שאתה מאפשר לי להרגיש כלפי כל מה שחי, בייחוד אנשים אחרים. אהבה זו מכילה בתוכה גם הדאגות, גם החששות, גם הפחדים, וגם הרצון להיטיב, לסייע, להקשיב ולהכיל את הכאב והשמחה.

תודה על הסקרנות שהכנסת בי ועל הדחף הבלתי פוסק לחפש, לפגוש ולהכיר אותך.
לפגוש ולהכיר אותך דרך גילוי עצמי, הסרת הקליפות והאשליות, האתגרים שבדרך, האנשים האהובים ואהובים פחות שבדרך, שמהווים את תסריט חיי והגורל שלי.

תודה על התכונות שהענקת לי ושגיליתי בתהליך של גילוי עצמי, ושבלעדיהן לא יכולתי לצמוח לכיוונך: הכאב, העצבות, תחושת האפסיות והקטנות, הקנאה, החמדנות,חוסר אהבה עצמית, צורך בהכרה, האמביציה והרצון להיות גדולה ואינסופית ועוד. תודה על האגו הזה.

היום, אני יודעת שכל מה שאני פוגשת, וגם מה שנמנע ממני, החל מהדברים הקטנים ביותר ו"חסרי חשיבות" ועד הדברים הגדולים והנראים בלתי רגילים, כל זה בשבילי, כדי שאווכח בנוכחותך ובגדולתך, כי אתה נמצא בכל מקום, מחכה שאראה אותך ואתעורר לנוכחותך, שהיא גם נוכחותי.

אהבתך היא גם אהבתי, אנחנו אחד. אז יש משמעות למשפט "ואהבת לרעך כמוך". כי כל אחד שהוא אחר ממני הוא גם חלק ממני ואני ממנו, כולנו עשויים מאותה רקמה, שהיא רקמת האהבה שלך.

מעיין הנעורים

שמעתי פעם את המורה שלי, ארנו דיז'רדן, אומר לנו שהתשובה המוחצת לאנטי אייג'נג, כלומר לכל ההצעות להאטת תהליך ההזדקנות, הינה הרוחניות. אני נוכחת לדעת כי זה נכון.

מטרת הדרך הרוחנית הינה להתקלף מהכיסויים השונים המסתירים מאיתנו את טבענו האמיתי, שהוא נצחי, שקט, אוהב, חומל, וללא גיל. מתחת לכל המסכות שלי, נמצא מקום בוהק, זוהר ומלא אור מתוך החושך שיש בו. מקום בו הכל מלא וריק, הכל אפשרי וכבר נמצא,יוצר ומשנה ללא הרף, ללא זמן וללא מרחב, בו יש תחושה נפלאה של קלילות, שלווה ואהבה אינסופית.

כשאדם "צועד בדרך" לעבר מקום כזה הנמצא כבר בתוכו, הוא נעשה, ככל שהוא בכיוון הנכון, יותר ויותר קליל, שמח ואוהב, ומן הסתם קלילות זו מצעירה אותו בשנים רבות.

גם אם גופו הולך ומזדקן, אור פנימי הולך ומתעצם מבצבץ מתוכו החוצה, כמו קריסטל או יהלום יפהפה, השולח לכל עבר את קרניו הבהירות, המאירות והמעירות את סביבתו.

אדם כזה מרגיש צעיר לנצח, מפני שהוא יודע שאינו הגוף המזדקן שלו, אלא הוא חלק מהתודעה הנצחית, האלוהית.
עם הזמן וההתקדמות בדרך הרוחנית ובתרגול, למרות הקשיים והכאבים המתעוררים בעקבות הסרת הקליפות של האני, אני נעשית יותר ויותר שמחה, גדולה מפנים, מודה על כל יום של חיים בגופי. כל יום והמתנות שלו, כאלה מתוקות וכאלה מרות, אך כולן מתנות.

בו-זמניות synchronicity

מושג זה לקוח מהפסיכיאטר הידוע ק.ג. יונג., אותו אני מבינה כך: כשהאדם חושב, מרגיש ופועל ממקום ער ומודע, כלומר כשהוא מחובר כל כולו למהותו הפנימית האמיתית, בשכל, בלב ובגוף, הוא נכנס לקשר ישיר עם הוויתו הנצחית, הוא מתחבר אליה. כתוצאה מכך היא עונה לו, מתגייסת לקראתו ועבורו, וכך מתתרחש דיאלוג בינו לבין החיים, דיאלוג בו יש מענה מהיקום להלך רוחו הפנימי.
זה אומר שהתרחשויות "חיצוניות" קורות בו בזמן עם התרחשויות "פנימיות". ואז ניתן לראות את הקשר הישיר בין מה שקורה בתוכי לבין מה שקורה מחוצה לי. הסימנים החיצוניים משקפים לי את פנימיותי, תוכניותי, רצונותי, מכוונים אותי ומאשרים לי את הכיוון, מראים לי את הדרך.
לדוגמה: בחודשיים האחרונים, הגעתי להבנה עמוקה, לסוג של ידיעה, שסיבת היותי בגוף בעולם הזה, ואף היות כולנו כך, היא כדי לרפא ולשרת משהו,מתוך איזו תוכנית גדולה בהרבה מאיתנו. אפשר לקרוא לזה תיקון הנשמה בשפת הקבלה, או איחוי השבר שבנשמה, או ריפוי לב שבור.אפשר גם להתייחס לזה כהתעוררות לטבענו האמיתי, שהוא רוחני ונצחי. שכל מי שנולד וחי כאדם, הגיע לכאן כדי לעבור תהליך כזה. ושיש כל כך הרבה כאב וסבל בעולם,בשל היותנו מנותקים מהמקור שלנו, ושאני חייבת לתרום את חלקי בריפוי הסבל הזה.
אלה רעיונות שאינם זרים לי, אלא שהפעם, ראיתי, הרגשתי וחוויתי את זה ממקום של ידיעה, של תפיסה ישירה. מקום של גילוי של משהו שלא ידעתי קודם, משהו חדש. בו זמנית, התחילו להתרחש כל מני ארועים שהראו לי וגילו לי שיטות שונות וחדשות של ריפוי, בכל רמות הקיום האנושי: פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני. לא רק עבורי, אלא עבור אנשים אותם אני מלווה ובהם אני מטפלת. זה היה די מדהים.
בכלל, ריפוי מתרחש כשהאדם מתחבר לרובד הנצחי שבתוכו, כי רק משם באה ה"מחלה", ורק ממקום זה יכול להעשות התיקון האמיתי.