כוחו של התת-מודע (3)

תת-מודע חיצוני:
הכוונה לסך-כל אירועים המתרחשים בחיינו, והיוצרים את נסיבות חיינו האישיים, המשפחתיים, חברתיים, לאומיים, גלובליים.
היסטוריה אישית, היסטוריה בריאותית, תעסוקתית, קשרים עם אנשים, את מי אנחנו פוגשים, הארץ בה אנחנו חיים, טרגדיות, מלחמות, מחלות, ועוד.
כל אלה הינם מסרים חיצוניים מתת המודע שלנו, כלומר אירועי חיים שמתרחשים אצלי בלבד ולא אצל האחר.
יש כמובן מסרים קולקטיביים המגיעים מהתחום הקולקטיב, כמו אסונות טבע, מלחמות ועוד.
זה חיצוני כי זה קורה, זה נופל עלי כמציאות, עובדה שאין עליה עוררין.
אפילו מי הוא השכן הנוראי שגר בקומה שלי, או הנהג האלים שמנסה לעקוף אותי על הכביש, כל אלה מסרים של תת המודע החיצוני.
זה מגיע מתת המודע שלי, לא בצורה של רגש, תחושה או מחשבה פנימיים, אלא כאירוע חיים, כמציאות חיצונית עובדתית.
כל מה שאני זקוקה ללמוד כדי להתפתח מושלך מתת המודע שלי החוצה.
משפטו של סוואמי פרז'ננפד מסכם זאת כך: "כל מה שקורה לך קורה כי אתה הוא זה שמשכת אותו לחייך". או "כל מה שמגיע אליך מגיע כאתגר וכהזדמנות".
כל הכתוב לעיל מתבסס על חוק המשיכה והדחיה The law of attraction and repulsion .
מה שנשאר לי לעשות, זה לפענח את המסרים האלה, כדי ללמוד מהם על עצמי, כדי לגדול ולצמוח, כדי לעבור תהליך של נפרדות-ייחודיות ולהיות מי שנועדתי להיות.
גם כשקשה, גם כשבלתי נסבל, אכזרי, בלתי מובן, טיפשי, הזוי... תמיד, תמיד יש מסר להבין על עצמי.

כוחו של התת-מודע (2)

אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אנושית
תת- מודע פנימי, תת-מודע חיצוני

תת-מודע פנימי:
הכוונה לסך-כל זיכרונות,תשוקות, דעות, אמונות, רגשות, עמדות ודימויים ששמורים במחסן התת-קרקעי של הכרתנו.
שמורים שם כי למדנו במשך החיים להסתיר ולהדחיק אותם כדי לאפשר לעצמנו לשרוד.

בתת ההכרה נמצא חומר רב ועשיר שעשוי לסכן אותנו, כך לפחות אנחנו מרגישים, באם יעלה על פני השטח.
חומר זה קשור לעבר שלנו, אחורה בזמן עד נקודת ההתעברות ברחם אימנו.
בנוסף קיים מאגר עשיר ואין סופי של ידע ואינפורמציה שאינם קשורים לחיינו האישיים, אלא לתקופות חיים שונות הנקראות גם גלגולי חיים, למצבי תודעה גבוהים, לארכיטיפים קולקטיביים ועוד.
תת הכרה זה הינו בעל כוח עצום מפני שאינו מודע, והוא יכול לפעול באופן עצמאי ועיוור ללא ידיעתנו, להוביל אותנו באף ולגרום לנו להאמין שאכן אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, או לחילופין לגרום לנו להרגיש חוסר אונים וייאוש.
תת ההכרה יכול לגרום לנו לשחזר שוב ושוב מצבים אותם אנחנו נקראים לפתור, ומהם אנחנו בורחים באמצעות דפוסים מכאניים, מחשבתיים רגשיים והתנהגותיים חוזרים ונשנים, דפוסים אשר מחזיקים אותנו בכלא הפנימי.
עבודה על העלאת דפוסים אלה למודעות ידועה כעבודת מודעות אישית וגם כעבודה פסיכולוגית או פסיכותרפיה על כל היבטיה.

כוחו של התת-מודע

נוכחתי לדעת כמה הוא חזק ובעל השפעה עצומה על החיים.
למעשה הוא זה שמכתיב, מראה לנו את הדרך.
פעם, חשבתי שאפשר להתעלם ממנו, אם אינו נראה, משמע אינו קיים.
 נוסחה כמו "אינו נראה, משמע הוא קיים" מתאימה מאד להגדרת התת-מודע.
אנסה להבהיר למה אני מתכוונת.
המורה שלי, ארנו דז'ארדן, אמר לנו פעם, כי עומדים לרשותנו, במקרה הטוב ביותר, רק 20% מהמודעות שלנו.
80% הנותרים נשארים באפלה, נסתרים מאיתנו במחסני תת המודע האישי והקולקטיבי שלנו.
עלינו להשתחרר מכבלי העבר, ולתרגל נוכחות בהווה, עם מודע חלקי זה בלבד." 20% אלה יספיקו לכם אם תעשו את העבודה כמו שצריך".
בסופו של דבר המטרה היא להגיע למודעות מלאה אחת, מודעות האחד, בה לא מדובר באחוזים כל שהם.
כמובן שנושא זה הינו ענק ונושק לכל תחומי החיים, אפשר אפילו לומר כי התת-מודע מכיל בתוכו את הידע כולו, החל מהעולם התת-אטומי כפי שמתארת אותו הפיזיקה המודרנית, ועד לעולם התופעות הנראה כפי שאנחנו מכירים אותו, דרך העולם העדין והאתרי של מחשבות, רגשות וכוונות.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (3)

זה להיות מוכנה להיות שוב שלומיאלית, מגושמת וחסרת ביטחון כמו ילדה שעושה את צעדיה הראשוניים או מגמגמת את משפטיה הראשונים, כמו נערה ביישנית בעלת מודעות יתר למראיה ולהתנהלותה עם אחרים.
זה לעשות טעויות ושגיאות, במודע, ולהיות מוכנה לספוג ביקורת, הרמת גבה...
זה להסכים להישמע ולהראות טיפשה או לא מובנת, כי אני עצמי רק מגלה את הייחודיות שלי ואיני יודעת מי אני.
וכל זאת אחרי שנים רבות מאד בהן הייתי ארלט מסוימת, או יותר נכון חשבתי את עצמי למישהי מסוימת, עם כל מיני סופרלטיבים.
מתבגרת שעוזבת את הבית המוכר והידוע.
אך אני איתנה, חזקה ויציבה, קלה ממשקולות העבר שנזרקו והושלכו החוצה.
מהתניות רבות. נפרדת מזהות קודמת, לקראת ייחודיות שאיני אפילו יודעת מהי.
זה מרגיש טוב, קל וחופשי, וזה גם קצת מפחיד.
זה מרגש, מסקרן, מחבר אותי לאיזו איכות רגשית עמוקה אותה הרגשתי בתור ילדה, משהו ששייך למסתורין ולפליאה של הגילוי מחדש של עצמי ושל החיים.
מוצאת עצמי עושה דברים שרציתי מאד לעשות בתור ילדה, כמו לשיר, לרקוד, ללמוד וללמד, לתת, סוף סוף לא לפחד לבטא את עצמי...להרגיש את האהבה...
מוכנה לפלס את דרכי, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (2)

לא מתכוונת להאריך יותר בנושא זה מההיבט הפסיכולוגי.
מה שמעניין אותי הינו ההיבט של ההתפתחות והצמיחה הרוחנית, כשלב מתקדם יותר בהתפתחותי כאדם.
נוכחתי לדעת ש separation individuation, קיים בכל השלבים והרבדים השונים של גדילה והתפתחות, ואפשר לומר שזהו בעצם חוק, היות ותהליך זה מלווה את האדם בכל שלבי החיים.
החל מהרגע בו הוא יוצא לאוויר העולם ומרחם אמו, ועד לרגע בו הוא עוזב את העולם ומחזיר את נשמתו לבורא.
אצל האדם המודע או זה שמחפש להתחבר לייחודיותו, הנפרדות-ייחודיות הינה הכרחית. הוא אינו יכול להרשות לעצמו "להתמקם", להיתקע, בשום שלב. אחרת הוא ירגיש חולה, מזייף, הדברים לא יזרמו.

אני מוצאת שככל שאני מתפתחת וצומחת מבפנים, עלי להיפרד מיותר ויותר דברים שהאמנתי בהם וחשבתי אותם לנכונים. הכוונה לאמונות, דעות, עמדות, דפוסי חשיבה, רגשות וההתנהלות שהיוו חלק עצום מהזהות שלי.
מי אני בכלל ללא כל אלה, המקצועיות שלי, מה שלמדתי ורכשתי, המראה שלי, הנעורים שלי, הנשיות שלי, התפקידים שלי כ...כל מה שאתם יכולים להעלות על הדעת! שלא לדבר על כל מני אנשים, עיסוקים, סיפורים שלי, מה לא!..
הכי קשה, זה לוותר על כל מה שאני ידעתי עד כה, על המוכר וידוע, אזורי נוחות למיניהם, הרגלים שאהבתי ותמונה מסוימת של מה שאני ושל איך העולם מתנהל, כולל אהובים ופחות אהובים.
ואז מה , מה נשאר? כלום במה להיאחז. בררר...לא נעים בלשון המעטה.
ככל שאני מתקרבת למשהו שונה לגמרי מהידוע, זה מרגיש בודד, כי זה נפרד.
נפרד מכל דבר שהוא לא אני.
ייחודיות, להעיז להיות אני, חלמתי על כך כל כך, ובעת ובעונה אחת זה מפחיד כי זה כל כך חדש ולא ידוע, בלתי מובן, מחוץ לקופסה, חי.

הכאב הוא על היפרדות, כשאני נפרדת, עוזבת משהו מאחור, משחררת.

הפחד הוא מהייחודיות. ייחודיות אומרת בהכרח אחריות על עצמי ועל חיי, אין תירוצים מאחוריהם אפשר להסתתר, יש הכרח בשקיפות מעיזה ונועזת, שקיפות שנושאת בתוכה פגיעות כי אם אני נכשלת אז זה עלי כי זו אני בלי כל התירוצים של הסיפורים האישיים והעתיקים שלי.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (1)

נושא זה, המוזכר גם בעמודים שונים באתר שלי, וגם על-ידי מורים ומדריכים רבים, הינו קשור למה שאני נהיית ככל שאני צומחת וגדלה מבפנים.
מדובר כאן בהתהוות ממי שהייתי למי שהפכתי להיות, ממה שאני למי שאני, ממצב של מישהי שיש לה למישהי שהינה.
מעבר כזה כרוך בעבודה רבה ולא קלה של נפרדות-ייחודיות, בשפה פסיכולוגית separation individuation.
מונח זה מקורו בספרות הפסיכולוגית, ונדמה לי שהוא שייך לפסיכואנליטיקאית בשם מרגרט מהלר Margaret Mahler באמצע שנות בחמישים של המאה ה20.

הפסיכיאטר הידוע ק.ג.יונג השתמש אף הוא במונח individuation כדי לתאר את התהליך שעל האדם לעבור כדי להיות אדם בריא,בוגר וייחודי, חופשי מה תסביכים שלו מהשפעות והתניות החינוך והסביבה בה גדל.
מהלר התכוונה לתהליך אותו על התינוק האנושי לעבור כדי לפתח אני נפרד ועצמאי מאמו ולהפוך בהדרגה לאדם בריא בעל זהות פנימית יציבה ומגובשת; בהתחלה התינוק מרגיש חלק בלתי נפרד מאימו, ושהיא חלק ממנו.
האם גם מרגישה כך. התהליך הבריא הוא שבהדרגה שני הצדדים עוברים ממצב של התמזגות האחד בתוך השני symbiosis למצב של היפרדות הדרגתית המאפשרת לילד לגבש זהות פנימית ברורה וייחודית משל עצמו.
כאשר תהליך זה אינו מתרחש, או במלואו או בחלקו, הילד עלול לפתח הפרעות רגשיות ונפשיות חמורות, תלוי בעוצמת הסימביוזה ובגורמים נוספים.

סוואמי פרז'ננפד

סוואמי פרז'ננפד -מורה רוחני שלמד ולימד לפי הזרם הרוחני של הAdvaita Vedanta , שהוא עתיק ומופיע במקורות של הדת ההינדית.
זרם זה גורס כי הטבע האמיתי של האדם הוא נצחי ונמצא בעבר לגוף ולנפש שהם ברי חלוף ונדונים למיתה.
הדרך מלמדת איך להשתחרר מההזדהויות שלנו עם עולם התופעות בר החלוף, ואיך להיות מודעים לחלק הנצחי שבנו.
סוואמיגי 1891-1974 היה פיזיקאי, בן למשפחת ברהמנים (מעמד של כהנים בהודו), שהתחיל קריירה מזהירה כמורה לפיזיקה באוניברסיטה, עזב את האקדמיה בגיל צעיר והקדיש את חייו לחיפוש האמת.
הוא נודע כאדם מבריק ומלומד במיוחד ששמו הלך לפניו, אלא שלא היה לו כל עניין בהצלחות גשמיות ומהר מאד תפש את מקומו של מורהו הרוחני שנפטר באשרם שבבנגאל, שם נשאר עד יום מותו.
היה בקיא ברזי הספרות האנגלית, הפילוסופיה והפסיכולוגיה, והוא קרא את כל כתבי פרויד עוד בשנות ה20.
נאמר עליו שהיה פסיכולוג מחונן וידע באופן עמוק ומדויק על נפש האדם.
הוא לא השאיר אחריו שום טקסט כתוב ולא לימד יותר מאדם בכל פעם, כי ידע שלנפש ולאגו תחבולות רבות המעוותות את האמת. מ1959 הגיעה אליו קבוצה של כ10 תלמידים צרפתיים, ביניהם ארנו דז'ארדן, ודרך קבוצה זו החלה תורתו להתפרסם בצרפת, ונכתבו עליו מספר ספרים.
באשרם של ארנו דזארדן ובתורתו, סוואמיג' מוצג כמורה ראשון ואחריו ארנו כתלמיד שלו.
כך שמבחינתנו כתלמידים, שניהם קיימים כמורים לכל דבר, ורוחו של המורה ההודי חיה ומורגשת כל הזמן דרך ארנו, הספרים, הסיפורים, התמונות, האנרגיה והאהבה...

ליווי פסיכו רוחני

שלום,שמי ארלט גדי-אטלס ואני שמחה על ההזדמנות ליצור עמך קשר.אני חיה ועובדת בתל אביב, חלק ממשפחה המחבקת בן זוג, ילדים ו...חתול העונה לשם ג'ורג', ומאד אוהבת את מה שאני עושה.

משלבת בעבודתי הטיפולית את ניסיוני המקצועי, העשיר והמגוון מתחום הפסיכולוגיה- על כל הבטיה- ומתחום תורות המזרח כולל הקבלה היהודית. עיקר עבודתי מתבססת על השילוב הייחודי בין נסיוני בטיפול פסיכולוגי לבין הידע המצטבר שלי כתלמידה ומתרגלת בדרך רוחנית.
אני מחויבת לדרך זו מזה למעלה מ-7 שנים, למורה שמקום מושבו בצרפת, וכיום שילוב זה הוא חלק עמוק ואינטגרלי מחיי.
אני יכולה להעיד באופן אישי עד כמה השילוב הזה הביא לחיי גילויים וחיבור לאיכויות הוויה ששינו וממשיכים לשנות אותי.

אני עוסקת בפסיכותרפיה מזה למעלה מ25- שנים וחברה ותיקה באיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
הנני בעלת ניסיון טיפולי עשיר גם מעבודה במסגרות טיפוליות וגם בהדרכה, ליווי והנחיית עובדים ומטפלים -הן קבוצתית והן באופן פרטני.
בין המסגרות בהן עבדתי: בי"ח פסיכיאטרי, המרפאה הפסיכיאטרית שליד ביה"ח איכילוב, קהילה שיקומית לנפגעי נפש בת"א( כאחראית על הדרכה של צוות העובדים ומטפלים), השרות למען הילד, ועוד.
כיום עוסקת בפרקטיקה פרטית בלבד.
בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית טיפולית קלינית.
למדתי פסיכולוגיה יונגיאנית במשך 3 שנים. רפואת גוף-נפש במשך שנתיים. פסיכולוגיה טרנספרסונלית במשך 3 שנים. לימודים אלה כוללים שיטות טיפול וטכניקות כמו דימיון מודרך, טיפול ברגרסיה ושיטות הרפיה שונות.
ב-12 השנים האחרונות עוסקת בלימוד מעמיק של תורות המזרח, כולל פסיכולוגיה בודהיסטית.
הגישה הטיפולית שלי עוצבה מתחילת דרכה על-ידי תפיסה רוחנית מבלי שקראתי לה בשם. אני מאמינה כי האדם מחפש בסופו של דבר את השלווה הפנימית, החירות, השקט והאושר שלא תלוי בדבר דרך תחלואיו וכאביו.
הכמיהה לקשר, לאהבה ולשמחה היא גם הכמיהה לחזור למקור, לבית הפנימי, לנצחי ולאלוהי שבתוכנו.
התהליך מתחיל בחיפושים כמו: חברים, ביטוי יצירתי, אהבה וזוגיות, אתגרים שונים וסיפוק, אך מתחת לכל אלה מסתתרת כמיהה עזה לגעת בנצח, במקום הכי עמוק בו הכל נקי, מלא וריק, מסתפק בעצמו ויוצר את עצמו ללא סוף.
יש המחפשים אותו דרך כסף, תהילה או כוח או באמצעות תהליך של חיפוש מודע אחרי הרוח האלוהית והאהבה האינסופית שבתוכנו.