זה להיות מוכנה להיות שוב שלומיאלית, מגושמת וחסרת ביטחון כמו ילדה שעושה את צעדיה הראשוניים או מגמגמת את משפטיה הראשונים, כמו נערה ביישנית בעלת מודעות יתר למראיה ולהתנהלותה עם אחרים.
זה לעשות טעויות ושגיאות, במודע, ולהיות מוכנה לספוג ביקורת, הרמת גבה...
זה להסכים להישמע ולהראות טיפשה או לא מובנת, כי אני עצמי רק מגלה את הייחודיות שלי ואיני יודעת מי אני.
וכל זאת אחרי שנים רבות מאד בהן הייתי ארלט מסוימת, או יותר נכון חשבתי את עצמי למישהי מסוימת, עם כל מיני סופרלטיבים.
מתבגרת שעוזבת את הבית המוכר והידוע.
אך אני איתנה, חזקה ויציבה, קלה ממשקולות העבר שנזרקו והושלכו החוצה.
מהתניות רבות. נפרדת מזהות קודמת, לקראת ייחודיות שאיני אפילו יודעת מהי.
זה מרגיש טוב, קל וחופשי, וזה גם קצת מפחיד.
זה מרגש, מסקרן, מחבר אותי לאיזו איכות רגשית עמוקה אותה הרגשתי בתור ילדה, משהו ששייך למסתורין ולפליאה של הגילוי מחדש של עצמי ושל החיים.
מוצאת עצמי עושה דברים שרציתי מאד לעשות בתור ילדה, כמו לשיר, לרקוד, ללמוד וללמד, לתת, סוף סוף לא לפחד לבטא את עצמי...להרגיש את האהבה...
מוכנה לפלס את דרכי, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות.
זה לעשות טעויות ושגיאות, במודע, ולהיות מוכנה לספוג ביקורת, הרמת גבה...
זה להסכים להישמע ולהראות טיפשה או לא מובנת, כי אני עצמי רק מגלה את הייחודיות שלי ואיני יודעת מי אני.
וכל זאת אחרי שנים רבות מאד בהן הייתי ארלט מסוימת, או יותר נכון חשבתי את עצמי למישהי מסוימת, עם כל מיני סופרלטיבים.
מתבגרת שעוזבת את הבית המוכר והידוע.
אך אני איתנה, חזקה ויציבה, קלה ממשקולות העבר שנזרקו והושלכו החוצה.
מהתניות רבות. נפרדת מזהות קודמת, לקראת ייחודיות שאיני אפילו יודעת מהי.
זה מרגיש טוב, קל וחופשי, וזה גם קצת מפחיד.
זה מרגש, מסקרן, מחבר אותי לאיזו איכות רגשית עמוקה אותה הרגשתי בתור ילדה, משהו ששייך למסתורין ולפליאה של הגילוי מחדש של עצמי ושל החיים.
מוצאת עצמי עושה דברים שרציתי מאד לעשות בתור ילדה, כמו לשיר, לרקוד, ללמוד וללמד, לתת, סוף סוף לא לפחד לבטא את עצמי...להרגיש את האהבה...
מוכנה לפלס את דרכי, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה