האלימות כלפי נשים

נושא זה הינו כאוב ובעייתי, מפני שהוא מתייחס לתופעה רחבת היקף, הנוגעת בכל תחומי החיים האנושיים.

לעתים קרובות, האופן בו אדם מתייחס לעצמו עשוי להיות אלים ואכזרי, למשל כשהוא "יורד" על עצמו, שופט את עצמו וכד',

ולמעשה הוא יכול להפוך לאויב הכי גדול של עצמו...

מי לא מכיר(ה) את המתעלל הפנימי שלו, שדואג לשמור על כך שלא יהיה מאושר?..

קודם כל, אני רוצה להתייחס לנושא האלימות כלפי נשים:
תופעת האלימות נגד נשים, הכוללת בתוכה אלימות מילולית או מילים הורגות, אינה מקבלת את המקום הראוי לא רק בשיח הציבורי, אלא גם בתוך השיח המשפחתי והאישי פנימי של האישה בינה לבין עצמה

ישנה תמימות דעים על כך שנשים סבלו בעבר וממשיכות לסבול מדיכוי ורדיפה נוראים, גם בחברות "מפותחות".
כיום התופעה המזוויעה הזו נמשכת באזורים נרחבים באפריקה השחורה, בה מאות אלפי נשים מוכות, נאנסות ונרצחות בשיטתיות, או בשכבות גדולות של העולם המוסלמי, בו נשים הן עדיין רכושו וקניינו של הגבר, ונרצחות על מזבח "כבוד" המשפחה.
בעולם ה"נאור" יותר, היחס המדכא והאלימות כלפי האישה הינם סמויים ונוטפים ריח של שיפוטיות, יחס לא שוויוני,ולעתים לא מכבד ולא הוגן.

אישה משוחררת מינית עדיין נחשבת לזולה ומופקרת בחוגים נרחבים, שלא לדבר על תופעת עבדות של נשים באמצעות זנות.
הזנות הינה כיום בעולם המערבי, אחד מאמצעי הדיכוי האכזריים והמרושעים ביותר כלפי נשים, דווקא בשל האלימות הסמויה והצבועה שבה, כאילו שנשים העוסקות בזנות עושות זאת אך ורק "מבחירה חופשית".
לעניות דעתי, הדבר הקשה ביותר הינו שיתוף פעולתה של האישה עצמה בדיכוי שלה.
וזאת כתוצאה של אלפי שנים של חינוך וסוציאליזציה פטריארכאליים, אשר עצבו את התודעה הנשית.

שנים כה רבות של יחס כוחני, רדיפה, אונס ורצח, יצרו בסופו של דבר דימוי עצמי קורבני בתודעה הנשית הקולקטיבית.
התנועה לשחרור האישה קמה כניסיון לשנות מצב זה.
התנועה אכן הצליחה לעורר את תודעתם של גברים ונשים כאחד לנושא ולבעיה, וגם להביא לשיפור ניכר בזכויותיהן החוקיות של נשים בתחומים שונים, וכמו כן גם בתנאים ואורך חייהן.
השגיאה הייתה ברצון לחקות גברים ולהיות "חזקות" כמוהם. אל נשכח את "קינאת הפין" שפרויד הכניס בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו.

קנאה הייתה בוודאי, ועדיין קיימת, בעליונותו (עם ובלי מרכאות) הכלכלית, החברתית והמינית של הגבר, בכך שהוא מרשה לעצמו להיות אנוכי ולדאוג לעצמו, לכבוש נשים מבלי להתחייב לקשר, או להחליף בת זוג מבוגרת בצעירה וכד'.

בעיני נשים רבות, הגבר נחשב לבעל סיכויים רבים יותר להתחתן מחדש, או ליצור קשר עם יותר נשים מאשר ההפך.

נכון שכיום ישנן יותר ויותר נשים עצמאיות, חזקות ובטוחות בעצמן ובמיניותן, ושגם לוקחות להן מאהב צעיר מהן.

יחד עם זאת, ניסיוני הטיפולי מראה לי כל פעם מחדש שגם כיום נשים אינן מעריכות את עצמן כראוי ומתחרות עם גברים בטריטוריה הגברית, במקום לחזק את עצמן מתוך הנשיות שלהן.
אשר מעריכות את עצמן אך ורק על פי השגיהן החיצוניים.
אשר מרגישות אשמות כשהן לא "עושות" משהו.

פעמים רבות מדי פגשתי נשים יפות, חכמות ומוצלחות שאינן יודעות מאומה על עוצמתן וכוחן הנשי. שמרגישות שללא גבר הן אינן שוות, נכשלו.
אפילו אינן קיימות!
או שחיות בחרדה מתמדת מפני נטישה, ואז מתפשרות על דברים רבים כדי לשמור על הקשר הזוגי.
וזאת מפני שהאישה משליכה את כוחה החוצה אל הגבר ומפקידה בידיו את כוחה שלה ומכאן ניתן להבין שאישה מסוגלת לספוג, לסבול ולבלוע צפרדעים רבים מגברים, כי הרי הכוח שלה מושלך כלפיהם, מופקד אצלם, והיא גם אינה תמיד יודעת אפה הגבול בין התנהגות "גברית" לבין התנהגות אלימה ואו אינפנטילית, ובכך מרשה לו את מה שאינה מרשה לעצמה.

הבסיס לחיים - נשי

העיקרון הנשי אומר שהבסיס לחיים הוא נשי.
ביהדות זה נקרא השכינה, בפילוסופיה הסינית זה היין שממנו בא כל דבר.
הנשי הינו ההתחלה. כל דבר שנולד בעולם נולד מהנשי, מתחיל ממנו.

יש רק להתבונן ישירות בטבע כדי לקבל תשובה ברורה, בתהליך המופלא של מעשה ההזדווגות, שבעקבותיו נוצרים חיים בתוך רחמה של האישה, וממנה נולדים כל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל...

גם בקוסמוס, האנרגיה שממנה נוצרים גופים בשמיים, למעשה כל מה שחיי ובתנועה מקורו באנרגיה הנקראת shakti, שהיא האנרגיה בתנועה, ושיוצרת את כל הצורות והעולמות והיקומים ועוד...וזהו אספקט הנשי של התודעה, של החיים, אנרגיית הshakti, שיוצרת את העולם הגשמי, ומניעה אותו דרך חמשת האלמנטים של אתר ether,מים, אדמה, אש, אוויר.

אם כן, העמדה הנשית קודמת לגברית , בכל הרמות של הקיום.
להפתח לחיים, לחוויות, לניסיונות, לרגשות, להשפעות.
לתת לכל אלה לחדור לתוכנו, זו עמדה נשית.
זה להפוך בהדרגה לפחות הגנתיים, ולסמוך יותר ויותר על הכוחות הפנימיים שלנו בכלל, ושלנו כנשים.

העצמה נשית ומודעות נשית, זה להתחזק בקבוצת נשים ולפתח איכויות הוויה של פאסיביות, קבלה, סבלנות, סובלנות, הכלה, הקשבה, אינטואיציה, רגישות ועוד ועוד.

מודעות נשית, זה לדעת מתי לומר כן, ומתי לומר לא, להבחין בגבול הדק מאד לפעמים בין קבלה לבין ביטול עצמי.
לדעת לנקוט בעמדה גברית ולעמוד על שלי באסרטיביות ובביטחון, ומתי להיות רכה, מכילה ומקבלת ביחס לעצמי ולאחרים. לפתח יחסים מאוזנים בין אקטיביות לבין פאסיביות, בין עמדה של כן לבין עמדה של לא, של הצבת גבול.

לא במקרה תפס נושא ההעצמה הנשית תאוצה כל כך גדולה.
יש צורך דחוף בחיזוק והרחבת המודעות הנשית, הן במישור הפרטי- אישי, והן במשפחתי, החברתי והקולקטיבי.

רק דרך כך עשוי להיות שינוי ממצב של עולם שטחי, בוטה, קר ומנוכר, אלים ודורס, מפוחד ומפחיד, לעולם חכם יותר, אנושי ורך יותר, עם יותר ערכים של "ואהבת לרעך כמוך" ו "ואהבת לעולמך כמוך".

העצמה נשית

יותר אנרגיה נשית בעולם, זה אומר:
פחות כוחניות
פחות אלימות ומלחמות
פחות אגו
יותר רוך, קבלה, שקט והתכנסות פנימית
יותר הבנה וסלחנות
חוכמת הלב
חיבור אל הטבע ואל השורשים הפנימיים שלנו
עושר פנימי
סבלנות
רגישות
עדינות
אהבה
מודעות

מטרת העצמה נשית: לעזור לנשים להרחיב את מודעותן, ולהתחבר לעוצמה ולכוח שלהן כנשים.
כדי שיוכלו לנהל חיים מאוזנים והרמוניים עם עצמן, עם גברים ובני זוג, ועם העולם בכלל.

כדי להגיע לאיזון בין נשיות וגבריות. איזון זה הופר בעולם מזה אלפי שנים, ולכן החברה האנושית וכדור הארץ הגיעו למצב של סכנת הכחדה.

וזאת כתוצאה של אלפי שנים של חינוך וסוציאליזציה פטריארכאליים שעצבו את התודעה הנשית.

שנים כה רבות של יחס כוחני, רדיפה, אפליה, התעללות, אונס ורצח, יצרו בסופו של דבר דימוי עצמי קורבני בתודעה הנשית הקולקטיבית, וחיזקו עולם גברי נטול רגש, הישגי ומנוכר, אלים, רומס ושטוח, ומפחד מנשים ומהאישה.
עולם בו גברים כנשים מרגישים מבולבלים בזהותם המינית וביכולתם להיות אנשים אמיתיים.
נשים כל כך הזדהו עם עולם גברי זה עד ששכחו את מקורן, שהוא אינו פחות מהבריאה עצמה.
גברים שכחו את המקור הנשי שלהם, מקום של חום, רוך ורגישות.

דוגמה לתת-מודע חיצוני

דוגמה לתת-מודע חיצוני

למעשה, כל מה שאנחנו מנהלים עימו מערכת יחסים, עשוי להצביע על מי אנחנו, או על חלקים מאיתנו המושלכים על מושא התייחסותנו. כמו הפתגם בצרפתית "תגיד לי מי החברים שלך, אגיד לך מי אתה".

למשל, ביחסים זוגיים.

בעצם, כשמפסיקים להשליך את עצמנו, או האני, החוצה, נשארת ההוויה חופשית ומשוחררת מהזדהויותיה, וזו מהותנו האמיתית, טבענו הנצחי.

אלכס הינו גבר בשנות השישים המוקדמות שלו. אינטליגנטי, עדין ונעים הליכות.
אחד המאפיינים שלו הוא: סומטיזציה של רגשות וקונפליקטים לא פתורים. למשל, הקושי שלו להתמודד עם כעס, פחד, כאב, הביא אותו פעם אחרי פעם לפתח תסמינים גופניים שאמללו אותו וגרמו לו לסבל רב.
הגיע אלי לטיפול במטרה לנסות להתמודד ישירות עם הקונפליקטים האמיתיים שלו מבלי להעביר אותם לגוף, ואף לגרום לעצמו לחלות, מה גם שבגילו הדבר כבר עשוי להחליש את גופו באופן כרוני.
זה היה מעגל סגור כי ההתעסקות עם התסמינים מנעה התמודדות ישירה עם הבעיות האמיתיות.
אחד המקרים המרשימים אותם אפשר לציין היה כשחלה באולקוס קשה, כואב מאד ומדמם, שהצריך נטילת תרופות ודיאטה קפדנית.
האולקוס הופיע זמן קצר אחרי שנקרא לשרת בצבא ארה"ב, כדי להלחם בוויאטנם. הוא לא הרגיש שום קשר או שייכות למלחמה הזו ולצבא האמריקאי.
במשך שנה שלמה הוא סבל מאד מהאולקוס, וכששוחרר מהשרות הצבאי עקב מצבו הבריאותי, האולקוס נעלם תוך זמן קצר כלעומת שבא.

במקרה זה הנטייה של אלכס להשליך על גופו את פנימיותו הרגשית הצילה אותו ממשהו אולי הרבה יותר גרוע מאולקוס.

התסמין הגופני כדוגמת האולקוס היה הביטוי החיצוני והממשי לקונפליקט פנימי שהתחולל בנפשו של אלכס, ביטוי חי וקיים לא רק במציאות הפנימית הבלתי נראית אלא בעיקר במציאות הגופנית החיצונית, הניתנת לבדיקה ולמדידה.

תת- מודע פנימי

דוגמה לתת- מודע פנימי:
אייל הגיע לטיפול בגלל מחשבות טורדניות חוזרות ונשנות סביב משיכה כביכול לגברים, גברים זקנים ודוחים, לעתים חולים וחלשים.
אייל היה מבועת וחש חרדה גבוהה וסלידה מעצמו ומהתמונות שעינו אותו. בגלל אופי האובססיות, הוא לא העז לשתף בכך אף אחד, והתבייש.
בידוד זה העצים והגביר את מעגל האימה של מחשבות טורדניות, בושה ופחד שמה יש בו אזה צד אפל, סוטה ומשוגע, וכמובן פחד איום לאבד את שפיותו.
הטיפול היה המקום היחיד בו היה מסוגל לדבר על כך.
חשוב לציין שמדובר בגבר צעיר, נאה ומצליח, העוסק במקצוע חופשי ומוערך מאד, שתמיד נמשך לנשים, נהנה מיחסים איתן ומסוגל לקיים קשר; מעוניין מאד בקשר מחייב וארוך טווח. לא היה אף פעם שום רמז לכך שלאייל פנטזיות כל שהן על גברים.
תוכן האובססיות היה כה מוזר ומחוץ לכל הקשר ביחס לאייל ולסיפור חייו, שברגע שהוא התחיל לשוחח על כך, הוא בעצמו הבין והשתכנע שזאת לא הבעיה, אלא שמדובר בסימפטום או הסוואה לבעיה עמוקה יותר.
לאחר 2 פגישות הוא נרגע לחלוטין וכל המחשבות חלפו כלעומת שבאו.
ושנינו הבנו שהבעיה נמצאת במקום אחר. לאייל הייתה נטייה להיתפס, מפעם לפעם, למחשבות טורדניות; אלא שהפעם, הנושא היה כל כך מבעית שלא יכול היה להתעלם ממנו.
זו הייתה מן קריאה לסדר שהגיעה מתת-המודע שלו, ובקשה שיתייחס לעולמו הפנימי. לולא האובססיות, אייל היה ממשיך להתעלם מצרכיו העמוקים האמיתיים וחי על פני השטח של עצמו.
עמוק בתוכו אייל הרגיש משועמם, ושחייו ללא תכלית או משמעות, כדבריו הכל היה "סתם".
אפילו עבודתו לא הסבה לו סיפוק. נהנה מהחיים לעתים רחוקות, לא הרגיש הנאה עמוקה ואמיתית מכלום.
יחד עם זאת לא היה מדוכא, אלא בעיקר משועמם, ומנסה בכל דרך שהיא לא "לטחון" מחשבות יותר מדי.
"יצירת" המחשבות האובססיביות הכריחה אותו להיכנס לתוך פנימיותו בעזרת הטיפול, ולגלות עולם שלם אותו נמנע מלפגוש עד כה...עולם של בדידות, בלבול, פחד, נטישה, כאב.

ההגנות של אייל מפני עולם זה גרמו לו לחיות בניתוק וניכור מפנימיותו העמוקה, וכך מסר מתת-המודע, בצורה של מחשבות טורדניות, הביא אותו לחפש דרך להתחבר לעצמו.

כוחו של התת-מודע (3)

תת-מודע חיצוני:
הכוונה לסך-כל אירועים המתרחשים בחיינו, והיוצרים את נסיבות חיינו האישיים, המשפחתיים, חברתיים, לאומיים, גלובליים.
היסטוריה אישית, היסטוריה בריאותית, תעסוקתית, קשרים עם אנשים, את מי אנחנו פוגשים, הארץ בה אנחנו חיים, טרגדיות, מלחמות, מחלות, ועוד.
כל אלה הינם מסרים חיצוניים מתת המודע שלנו, כלומר אירועי חיים שמתרחשים אצלי בלבד ולא אצל האחר.
יש כמובן מסרים קולקטיביים המגיעים מהתחום הקולקטיב, כמו אסונות טבע, מלחמות ועוד.
זה חיצוני כי זה קורה, זה נופל עלי כמציאות, עובדה שאין עליה עוררין.
אפילו מי הוא השכן הנוראי שגר בקומה שלי, או הנהג האלים שמנסה לעקוף אותי על הכביש, כל אלה מסרים של תת המודע החיצוני.
זה מגיע מתת המודע שלי, לא בצורה של רגש, תחושה או מחשבה פנימיים, אלא כאירוע חיים, כמציאות חיצונית עובדתית.
כל מה שאני זקוקה ללמוד כדי להתפתח מושלך מתת המודע שלי החוצה.
משפטו של סוואמי פרז'ננפד מסכם זאת כך: "כל מה שקורה לך קורה כי אתה הוא זה שמשכת אותו לחייך". או "כל מה שמגיע אליך מגיע כאתגר וכהזדמנות".
כל הכתוב לעיל מתבסס על חוק המשיכה והדחיה The law of attraction and repulsion .
מה שנשאר לי לעשות, זה לפענח את המסרים האלה, כדי ללמוד מהם על עצמי, כדי לגדול ולצמוח, כדי לעבור תהליך של נפרדות-ייחודיות ולהיות מי שנועדתי להיות.
גם כשקשה, גם כשבלתי נסבל, אכזרי, בלתי מובן, טיפשי, הזוי... תמיד, תמיד יש מסר להבין על עצמי.

כוחו של התת-מודע (2)

אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אנושית
תת- מודע פנימי, תת-מודע חיצוני

תת-מודע פנימי:
הכוונה לסך-כל זיכרונות,תשוקות, דעות, אמונות, רגשות, עמדות ודימויים ששמורים במחסן התת-קרקעי של הכרתנו.
שמורים שם כי למדנו במשך החיים להסתיר ולהדחיק אותם כדי לאפשר לעצמנו לשרוד.

בתת ההכרה נמצא חומר רב ועשיר שעשוי לסכן אותנו, כך לפחות אנחנו מרגישים, באם יעלה על פני השטח.
חומר זה קשור לעבר שלנו, אחורה בזמן עד נקודת ההתעברות ברחם אימנו.
בנוסף קיים מאגר עשיר ואין סופי של ידע ואינפורמציה שאינם קשורים לחיינו האישיים, אלא לתקופות חיים שונות הנקראות גם גלגולי חיים, למצבי תודעה גבוהים, לארכיטיפים קולקטיביים ועוד.
תת הכרה זה הינו בעל כוח עצום מפני שאינו מודע, והוא יכול לפעול באופן עצמאי ועיוור ללא ידיעתנו, להוביל אותנו באף ולגרום לנו להאמין שאכן אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, או לחילופין לגרום לנו להרגיש חוסר אונים וייאוש.
תת ההכרה יכול לגרום לנו לשחזר שוב ושוב מצבים אותם אנחנו נקראים לפתור, ומהם אנחנו בורחים באמצעות דפוסים מכאניים, מחשבתיים רגשיים והתנהגותיים חוזרים ונשנים, דפוסים אשר מחזיקים אותנו בכלא הפנימי.
עבודה על העלאת דפוסים אלה למודעות ידועה כעבודת מודעות אישית וגם כעבודה פסיכולוגית או פסיכותרפיה על כל היבטיה.

כוחו של התת-מודע

נוכחתי לדעת כמה הוא חזק ובעל השפעה עצומה על החיים.
למעשה הוא זה שמכתיב, מראה לנו את הדרך.
פעם, חשבתי שאפשר להתעלם ממנו, אם אינו נראה, משמע אינו קיים.
 נוסחה כמו "אינו נראה, משמע הוא קיים" מתאימה מאד להגדרת התת-מודע.
אנסה להבהיר למה אני מתכוונת.
המורה שלי, ארנו דז'ארדן, אמר לנו פעם, כי עומדים לרשותנו, במקרה הטוב ביותר, רק 20% מהמודעות שלנו.
80% הנותרים נשארים באפלה, נסתרים מאיתנו במחסני תת המודע האישי והקולקטיבי שלנו.
עלינו להשתחרר מכבלי העבר, ולתרגל נוכחות בהווה, עם מודע חלקי זה בלבד." 20% אלה יספיקו לכם אם תעשו את העבודה כמו שצריך".
בסופו של דבר המטרה היא להגיע למודעות מלאה אחת, מודעות האחד, בה לא מדובר באחוזים כל שהם.
כמובן שנושא זה הינו ענק ונושק לכל תחומי החיים, אפשר אפילו לומר כי התת-מודע מכיל בתוכו את הידע כולו, החל מהעולם התת-אטומי כפי שמתארת אותו הפיזיקה המודרנית, ועד לעולם התופעות הנראה כפי שאנחנו מכירים אותו, דרך העולם העדין והאתרי של מחשבות, רגשות וכוונות.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (3)

זה להיות מוכנה להיות שוב שלומיאלית, מגושמת וחסרת ביטחון כמו ילדה שעושה את צעדיה הראשוניים או מגמגמת את משפטיה הראשונים, כמו נערה ביישנית בעלת מודעות יתר למראיה ולהתנהלותה עם אחרים.
זה לעשות טעויות ושגיאות, במודע, ולהיות מוכנה לספוג ביקורת, הרמת גבה...
זה להסכים להישמע ולהראות טיפשה או לא מובנת, כי אני עצמי רק מגלה את הייחודיות שלי ואיני יודעת מי אני.
וכל זאת אחרי שנים רבות מאד בהן הייתי ארלט מסוימת, או יותר נכון חשבתי את עצמי למישהי מסוימת, עם כל מיני סופרלטיבים.
מתבגרת שעוזבת את הבית המוכר והידוע.
אך אני איתנה, חזקה ויציבה, קלה ממשקולות העבר שנזרקו והושלכו החוצה.
מהתניות רבות. נפרדת מזהות קודמת, לקראת ייחודיות שאיני אפילו יודעת מהי.
זה מרגיש טוב, קל וחופשי, וזה גם קצת מפחיד.
זה מרגש, מסקרן, מחבר אותי לאיזו איכות רגשית עמוקה אותה הרגשתי בתור ילדה, משהו ששייך למסתורין ולפליאה של הגילוי מחדש של עצמי ושל החיים.
מוצאת עצמי עושה דברים שרציתי מאד לעשות בתור ילדה, כמו לשיר, לרקוד, ללמוד וללמד, לתת, סוף סוף לא לפחד לבטא את עצמי...להרגיש את האהבה...
מוכנה לפלס את דרכי, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (2)

לא מתכוונת להאריך יותר בנושא זה מההיבט הפסיכולוגי.
מה שמעניין אותי הינו ההיבט של ההתפתחות והצמיחה הרוחנית, כשלב מתקדם יותר בהתפתחותי כאדם.
נוכחתי לדעת ש separation individuation, קיים בכל השלבים והרבדים השונים של גדילה והתפתחות, ואפשר לומר שזהו בעצם חוק, היות ותהליך זה מלווה את האדם בכל שלבי החיים.
החל מהרגע בו הוא יוצא לאוויר העולם ומרחם אמו, ועד לרגע בו הוא עוזב את העולם ומחזיר את נשמתו לבורא.
אצל האדם המודע או זה שמחפש להתחבר לייחודיותו, הנפרדות-ייחודיות הינה הכרחית. הוא אינו יכול להרשות לעצמו "להתמקם", להיתקע, בשום שלב. אחרת הוא ירגיש חולה, מזייף, הדברים לא יזרמו.

אני מוצאת שככל שאני מתפתחת וצומחת מבפנים, עלי להיפרד מיותר ויותר דברים שהאמנתי בהם וחשבתי אותם לנכונים. הכוונה לאמונות, דעות, עמדות, דפוסי חשיבה, רגשות וההתנהלות שהיוו חלק עצום מהזהות שלי.
מי אני בכלל ללא כל אלה, המקצועיות שלי, מה שלמדתי ורכשתי, המראה שלי, הנעורים שלי, הנשיות שלי, התפקידים שלי כ...כל מה שאתם יכולים להעלות על הדעת! שלא לדבר על כל מני אנשים, עיסוקים, סיפורים שלי, מה לא!..
הכי קשה, זה לוותר על כל מה שאני ידעתי עד כה, על המוכר וידוע, אזורי נוחות למיניהם, הרגלים שאהבתי ותמונה מסוימת של מה שאני ושל איך העולם מתנהל, כולל אהובים ופחות אהובים.
ואז מה , מה נשאר? כלום במה להיאחז. בררר...לא נעים בלשון המעטה.
ככל שאני מתקרבת למשהו שונה לגמרי מהידוע, זה מרגיש בודד, כי זה נפרד.
נפרד מכל דבר שהוא לא אני.
ייחודיות, להעיז להיות אני, חלמתי על כך כל כך, ובעת ובעונה אחת זה מפחיד כי זה כל כך חדש ולא ידוע, בלתי מובן, מחוץ לקופסה, חי.

הכאב הוא על היפרדות, כשאני נפרדת, עוזבת משהו מאחור, משחררת.

הפחד הוא מהייחודיות. ייחודיות אומרת בהכרח אחריות על עצמי ועל חיי, אין תירוצים מאחוריהם אפשר להסתתר, יש הכרח בשקיפות מעיזה ונועזת, שקיפות שנושאת בתוכה פגיעות כי אם אני נכשלת אז זה עלי כי זו אני בלי כל התירוצים של הסיפורים האישיים והעתיקים שלי.

החיים שנועדתי לחיות, או האומץ להיות אני (1)

נושא זה, המוזכר גם בעמודים שונים באתר שלי, וגם על-ידי מורים ומדריכים רבים, הינו קשור למה שאני נהיית ככל שאני צומחת וגדלה מבפנים.
מדובר כאן בהתהוות ממי שהייתי למי שהפכתי להיות, ממה שאני למי שאני, ממצב של מישהי שיש לה למישהי שהינה.
מעבר כזה כרוך בעבודה רבה ולא קלה של נפרדות-ייחודיות, בשפה פסיכולוגית separation individuation.
מונח זה מקורו בספרות הפסיכולוגית, ונדמה לי שהוא שייך לפסיכואנליטיקאית בשם מרגרט מהלר Margaret Mahler באמצע שנות בחמישים של המאה ה20.

הפסיכיאטר הידוע ק.ג.יונג השתמש אף הוא במונח individuation כדי לתאר את התהליך שעל האדם לעבור כדי להיות אדם בריא,בוגר וייחודי, חופשי מה תסביכים שלו מהשפעות והתניות החינוך והסביבה בה גדל.
מהלר התכוונה לתהליך אותו על התינוק האנושי לעבור כדי לפתח אני נפרד ועצמאי מאמו ולהפוך בהדרגה לאדם בריא בעל זהות פנימית יציבה ומגובשת; בהתחלה התינוק מרגיש חלק בלתי נפרד מאימו, ושהיא חלק ממנו.
האם גם מרגישה כך. התהליך הבריא הוא שבהדרגה שני הצדדים עוברים ממצב של התמזגות האחד בתוך השני symbiosis למצב של היפרדות הדרגתית המאפשרת לילד לגבש זהות פנימית ברורה וייחודית משל עצמו.
כאשר תהליך זה אינו מתרחש, או במלואו או בחלקו, הילד עלול לפתח הפרעות רגשיות ונפשיות חמורות, תלוי בעוצמת הסימביוזה ובגורמים נוספים.

סוואמי פרז'ננפד

סוואמי פרז'ננפד -מורה רוחני שלמד ולימד לפי הזרם הרוחני של הAdvaita Vedanta , שהוא עתיק ומופיע במקורות של הדת ההינדית.
זרם זה גורס כי הטבע האמיתי של האדם הוא נצחי ונמצא בעבר לגוף ולנפש שהם ברי חלוף ונדונים למיתה.
הדרך מלמדת איך להשתחרר מההזדהויות שלנו עם עולם התופעות בר החלוף, ואיך להיות מודעים לחלק הנצחי שבנו.
סוואמיגי 1891-1974 היה פיזיקאי, בן למשפחת ברהמנים (מעמד של כהנים בהודו), שהתחיל קריירה מזהירה כמורה לפיזיקה באוניברסיטה, עזב את האקדמיה בגיל צעיר והקדיש את חייו לחיפוש האמת.
הוא נודע כאדם מבריק ומלומד במיוחד ששמו הלך לפניו, אלא שלא היה לו כל עניין בהצלחות גשמיות ומהר מאד תפש את מקומו של מורהו הרוחני שנפטר באשרם שבבנגאל, שם נשאר עד יום מותו.
היה בקיא ברזי הספרות האנגלית, הפילוסופיה והפסיכולוגיה, והוא קרא את כל כתבי פרויד עוד בשנות ה20.
נאמר עליו שהיה פסיכולוג מחונן וידע באופן עמוק ומדויק על נפש האדם.
הוא לא השאיר אחריו שום טקסט כתוב ולא לימד יותר מאדם בכל פעם, כי ידע שלנפש ולאגו תחבולות רבות המעוותות את האמת. מ1959 הגיעה אליו קבוצה של כ10 תלמידים צרפתיים, ביניהם ארנו דז'ארדן, ודרך קבוצה זו החלה תורתו להתפרסם בצרפת, ונכתבו עליו מספר ספרים.
באשרם של ארנו דזארדן ובתורתו, סוואמיג' מוצג כמורה ראשון ואחריו ארנו כתלמיד שלו.
כך שמבחינתנו כתלמידים, שניהם קיימים כמורים לכל דבר, ורוחו של המורה ההודי חיה ומורגשת כל הזמן דרך ארנו, הספרים, הסיפורים, התמונות, האנרגיה והאהבה...

ליווי פסיכו רוחני

שלום,שמי ארלט גדי-אטלס ואני שמחה על ההזדמנות ליצור עמך קשר.אני חיה ועובדת בתל אביב, חלק ממשפחה המחבקת בן זוג, ילדים ו...חתול העונה לשם ג'ורג', ומאד אוהבת את מה שאני עושה.

משלבת בעבודתי הטיפולית את ניסיוני המקצועי, העשיר והמגוון מתחום הפסיכולוגיה- על כל הבטיה- ומתחום תורות המזרח כולל הקבלה היהודית. עיקר עבודתי מתבססת על השילוב הייחודי בין נסיוני בטיפול פסיכולוגי לבין הידע המצטבר שלי כתלמידה ומתרגלת בדרך רוחנית.
אני מחויבת לדרך זו מזה למעלה מ-7 שנים, למורה שמקום מושבו בצרפת, וכיום שילוב זה הוא חלק עמוק ואינטגרלי מחיי.
אני יכולה להעיד באופן אישי עד כמה השילוב הזה הביא לחיי גילויים וחיבור לאיכויות הוויה ששינו וממשיכים לשנות אותי.

אני עוסקת בפסיכותרפיה מזה למעלה מ25- שנים וחברה ותיקה באיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
הנני בעלת ניסיון טיפולי עשיר גם מעבודה במסגרות טיפוליות וגם בהדרכה, ליווי והנחיית עובדים ומטפלים -הן קבוצתית והן באופן פרטני.
בין המסגרות בהן עבדתי: בי"ח פסיכיאטרי, המרפאה הפסיכיאטרית שליד ביה"ח איכילוב, קהילה שיקומית לנפגעי נפש בת"א( כאחראית על הדרכה של צוות העובדים ומטפלים), השרות למען הילד, ועוד.
כיום עוסקת בפרקטיקה פרטית בלבד.
בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית טיפולית קלינית.
למדתי פסיכולוגיה יונגיאנית במשך 3 שנים. רפואת גוף-נפש במשך שנתיים. פסיכולוגיה טרנספרסונלית במשך 3 שנים. לימודים אלה כוללים שיטות טיפול וטכניקות כמו דימיון מודרך, טיפול ברגרסיה ושיטות הרפיה שונות.
ב-12 השנים האחרונות עוסקת בלימוד מעמיק של תורות המזרח, כולל פסיכולוגיה בודהיסטית.
הגישה הטיפולית שלי עוצבה מתחילת דרכה על-ידי תפיסה רוחנית מבלי שקראתי לה בשם. אני מאמינה כי האדם מחפש בסופו של דבר את השלווה הפנימית, החירות, השקט והאושר שלא תלוי בדבר דרך תחלואיו וכאביו.
הכמיהה לקשר, לאהבה ולשמחה היא גם הכמיהה לחזור למקור, לבית הפנימי, לנצחי ולאלוהי שבתוכנו.
התהליך מתחיל בחיפושים כמו: חברים, ביטוי יצירתי, אהבה וזוגיות, אתגרים שונים וסיפוק, אך מתחת לכל אלה מסתתרת כמיהה עזה לגעת בנצח, במקום הכי עמוק בו הכל נקי, מלא וריק, מסתפק בעצמו ויוצר את עצמו ללא סוף.
יש המחפשים אותו דרך כסף, תהילה או כוח או באמצעות תהליך של חיפוש מודע אחרי הרוח האלוהית והאהבה האינסופית שבתוכנו.